שלום נעים מאוד, נושא חשוב

[tzvika]

בס"ד

שלום לכולם!!

אני כבר יומיים עובר על הפורום ורואה מצד אחד הרבה אמת, המון רצון של חברי הפורום להיות אנשים טובים, אנשים של צדק חברתי וגם אנשים שקשובים מאוד לעצמם ולא משקרים חלילה או מסתירים את אשר בתוכם.
מצד שני, יש כאן לא מעט טיוח, הוא נגרם לפעמים מחוסר מודעות, לפעמים מתוך חולשה לפעמים מתוך חוסר תשומת לב.
זה הדבר הראשון שאני כותב כאן וכבר אני מרגיש ממש חלק ממכם, מרגיש הזדהות מלאה לבעיות שלי, לנטיות שלי ולמבנה הנפשי איתו נוצרתי.
האהבה העזה לילדים, תחושת השמחה בהצלחתם, הצורך לעודד ולהאיר להם פנים, כל זה חלק בלתי נפרד ממני, אבל יש עוד משהו קטן, משהו שאף פעם לא סיפרתי לאיש, המשהו הזה מלווה אותי כל החיים וגרם לי ללא מעט עוגמת נפש ומצבי דיכאון, אבל אני מודה לבורא עולם שעכשיו אני חי חיים מאושרים, מצאתי את הפתרון האמיתי, פתרון כזה שיצק כ"כ הרבה תוכן לחיי, הפך את כוח האהבה הזה לילדים קטנים רק כמנוף לאושר וסיפוק ענקי!!
בעבר היו לי בעיות רבות, היו תקופות שבהם הרגשתי ממש פושע, ההרהורים הבלתי פוסקים שניתבתי למקומות הרדודים ביותר בנפש ממש יצרו אצלי דחייה עצמית, היו גם מעשית לא שגרתיים ובעייתיים ביני לבין עצמי ואם משהו רוצה שארחיב יותר אפשר להתכתב איתי במייל...[פשוט זה לא בדיוק הנושא]
פעמים רבות עמדתי מול עצמי וחשבתי- האם לזה נועדתי? האם זהו ענייני בעולם? תחושת ריקנות גדולה ותיעוב נוראי.
תמיד אהבתי ילדים ואהבתי את הפגישה איתם, את החיוך ורוחב הלב שמתלווה לכך, אבל ברגע שנכנס לתוך זה המשיכה המינית תמיד הבנתי שזה לא שייך, אבל לא תמיד הצלחתי להתגבר בלשון המעטה!!
יש המון מה לספר בעניין אבל אין כאן המקום להאריך וגם יש לי חשש מסויים מחשיפת יותר מדי פרטים...
תמיד הרגשתי טוב מאוד מצד אחד אבל נוראי מצד שני, הדרכתי בתנועת נוער ותמיד היתה בי התחושה שעם כל הרצון לקדם את החניכים למקומות יפים ואידאליים, אולי מסתתר כאן מניע חשוך ומרושע...
לא אאריך בדברים איך בדיוק הכל התגלגל, אבל ברוך ה', הקב"ה גלגל אותי לישיבה ציונית טובה, שם פגשתי את התורה ואת ריבונו של עולם בצדדים הכי יפים שרק אפשר לתאר, זה היה ממש אור גדול ששטף אותי, האמת במלואה אשר טופחת בנעימות על פני, עונג וטהרה, קדושה וזיו עליון [סליחה על הניסוח הגבוה, אבל אני מרגיש שא"א לכתוב דברים כאלו בפשטות...] תחושה כזאת שהגעתי אל המקום הנכון, בהתחלה לא הבנתי בכלל איך זה משפיע עלי בתחום הזה, אבל במשך הזמן פתאום הרגשתי איך כל אהבת האדם שבי מנותבת לצדדים הכי נכונים, ככל שהעמקתי בקדושה באמונה ובאהבת ה', תחושת הריקנות והתיעוב רק פחתו, המפגש שלי עם ילדים נעשה יותר ויותר נורמאלי, אהבתי לילדים נהייתה כ"כ תמימה ויפה, בעלת רצון עז להתפתחותם ואושרם וללא כל מחשבה פסולה, [כן גם המחשבה המינית עצמה היא פסולה! גם הדמיון הרדוד עצמו אינו במקום! חשבו איך הילד היה מרגיש אם כך מרגישים כלפיו? אם היה יודע איזה מחשבות נוראיות עוברות בראש של האדם הנחמד הגדול הזה שמדבר איתו בפתיחות? מה ההורים שלו היו מרגישים?].
כשהייתי בתוך הבוץ הזה לא מספיק שמתי לב לדברים, אבל היום ברור לי- כל קשר עם ילדים שאין לו מטרה טובה ומוגדרת באמת, הוא מועד לפורענות, חסר הגיון ואפילו מסוכן!!
היום אני מרגיש כ"כ טוב עם עצמי, מלא בביטחון ושמחה, ילדים מתים עלי באיזור המגורים בו אני חי, שואלים שאלות, מתייעצים צוחקים ונהנים. תמיד ידעתי שאני רוצה לעסוק בחינוך, אהבתי את זה והאמנתי בזה, היום אינני חושש לרגע מנקודות משבר בתחום הזה, הקב"ה איתי ואני עם התורה!!
עדיין לא זכיתי להקים משפחה אבל ברור לי שכל הבעיות האלו ממש מאחוריי והם לא מהווים שום מניעה לכך... זה לא בזכותי, זה ה' יתברך שנתן את הכוחות לאורך כל הדרך.

לא באתי לכאן להחזיר אף אחד בתשובה, סיפרתי בקצרה את סיפורי האישי ומי שמרגיש שדברתי כאן דברים של אמת מתוך תוכי ורוצה לנסות להתחבר לאמת הזאת באופן כזה או אחר- יותר ממוזמן ליצור איתי קשר.
צביקה.
t.k777777777@gmail.com

[chaver]

צביקה, אני שמח שמצאת נחמה בדת, ואני גם שמח שאינך מנסה להחזיר אותנו בתשובה, כי לא לכולם זה "פתרון", לצערינו אנו שומעים לא אחת על פדופילים פעילים שצמחו מתוך העולם הדתי ואף החרדי, כך שאולי הדת נתנה לך את הכלים לנתב את האהבה שלך לילדים למקום תורם ונורמטיבי, אבל לא לכולם זה מתאים.
אין בזאת לומר שהחילונים אינם נגועים באחוז מסוים של פדופילים פעילים, או שכל שיוך או ניתוב אחר הנו "כדור הכסף" לניתוב המשיכה של שכמותינו לילדים למקומות אחרים, שאינם פוגעניים. כל אחד מוצא את הפתרון שלו.
לדעתי יש מקום בעולם גם לפנטזיות ו"דמיון רדוד" כמו שאתה מכנה זאת כל עוד זה נשאר רק בראש של המפנטז ולא הולך הלאה. וכן, אני חושב שאפשר לפנטז בלי ללכת הלאה.
אני אשמח לקרוא תגובות שלך לנושאים אחרים בפורום, נראה כי אתה יכול לשפוך אור אחר, מהמקום בו אתה נמצא פיזית ומנטאלית, על הדיונים כאן.

רם.

[concealed]

שלום צביקה וברוך הבא לפורום

גם אני דתי, וגם אני או"י.

אני מצד שני לא מרגיש שהדת נתנה לי "נחמה", "עזרה" או משהו בסגנון- עבורי הדת היא חיוב (החיוב הכי חשוב שיש) שמוטל עלי ואני מקבל אותו מבלי לצפות לתמורה, לא פיזית, לא רגשית וגם לא מטאפיזית.

אני לא רואה סתירה כלל בין הנטייה שלי לבין הדת. ממש כמו ההומוסקסואלים הדתיים (חפש "הו"ד")- השניים יכולים וצריכים לדור בכפיפה אחת. ההתגברות היא יומיומית וקשה- אבל אפשרית. אם לימוד תורה עוזר לך- אתה מבורך ומרוויח פעמיים.

אני חושב שאני מזהה סלידה שלך מהנטייה שלך, ואולי אפילו קבלה של סטיגמות חברתיות רעות לגביך. כל עוד זה לא מוביל אותך למקומות אפלים- אשרייך. אחרת נראה לי שיש לך עבודה לעשות עד שתשלים עם היותך פדופיל (או"י). בסוף אני לא חושב שיש בריחה מזה.

אני חצי מקבל וחצי דוחה את מה שכתבת לגבי פנטזיות ומאווים. אני חושב שקיומם הוא עובדה, וזה לא "טוב" או "רע". מצד שני אני חושב שנכון- גם מבחינה דתית- שיהיו לאדם עוד מוקדי עניין ועיסוק חוץ מהתחום המיני. ז"א- לא לבטל אותו (כי אי אפשר, וגם אין צורך), אלא לשים אותו בפרופורציות הנכונות. לכן אני לא רואה רע בקיומן של פנטזיות לכשעצמן- לחלום תמיד מותר (ולא סתם חז"ל עסקו הרבה ביצר- לאמור- הוא קיים, והוא קיים ברצון הבורא, ויש לשלוט בו- לא לבטל, לשלוט).

ולבסוף- יישר כוח. זה נכון שזה בזכות ה', אבל זה בזכותך. תמשיך לתקן עולם במלכות שדי.

(אנחנו- הדתיים- מתרבים בפורום הזה! כבר 3! אני ממש מקווה שתשאר כאן ותתרום לדיונים המעניינים)

[Tom]

נעים להכיר צביקה

מצטער להיות אניגמטי, אבל בשבועות האחרונים מסתובב לי פתגם בראש שאני חושב שמסכם את כל הנושא הזה היטב - "יודע צדיק נפש בהמתו". מדהים אותי כמה חכמה ואמת אני מוצא בארבע מילים פשוטות.

אשמח מאוד לראות אותך משתתף בפורום.

תום

[אנדר]

הי צביקה,
אני חושב שזה נפלא שאתה כל כך שלם עם עצמך ושמצאת לך נתיב שמעניק לך משמעות, אבל לגבי השינויי במיניות אני לא יכול שלא להיות סקפטי, פשוט כי הניסיון מראה שההצלחה בכך נמוכה. הייתי שמח אם היית משתתף בפורום ומשתף קצת יותר.

אנדר